מיוחד: יורש - כתבה על מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל בתקשורת הכללית - תשנ"ב

לשמיר אין עדיין מסומן, בטח לא לרבין, אבל לצעיר אחר, הרב אליעזר מנחם שך (94), מנהיג ש"ס ודגל התורה, המתכונן ברצינות לעולם הבא, יש כבר יורש שמתחיל להתחמם. נא להכיר: הרב אהרון לייב שטיינמן, רק בן 75, הוא שיזכה, כך נראה, בכסא,  חשיפה ראשונה של האיש שיקבע, ככל הנראה, גורלות של ממשלוח ישראל הבאות

דובי אלבוים

במחנה. 26 בפברואר 1992

אם להשתמש בדוגמה נדושה ואמריקנית ברוח הימים האלה, אפשר לומר ש׳ניו המפשייר׳ של הציבור החרדי היא חנות לצרכי צילום ברחוב רבי עקיבא בבני ברק. בדיוק במו שבמדינה הצפונית הנשכחת הזו נקבע כבר שנים מי יהיה נשיא ארצות־ הברית, כך בחנות זו נמצא שוק הבשר של  ה׳גדוילים׳ - גדולי התורה החרדים - ושם נחתכים גורלות. מתחת לוויטרינות הזכוכית מונחות ערימות תצלומים של רבנים ברחוב החרדי. בשטח, רק הילדים אוספים את התמונות, מקבילה חרדית לאוסף "קלפים" של שחקני כדורגל אצל  ילד חילוני. אבל כאן נמצאת, בעצם, הבורסה האמיתית, וכמו כל בורסה, הכל נקבע על פי היצע וביקוש. יש יקרים, יש ׳פושטים׳ ויש בלתי סחירים לגמרי. בשבוע שעבר, כמו תמיד, היה שם ביקוש רב לתמונות של הרב אליעזר מנחם  שך ושל רבנים אחרים שעברו כבר מזמן לעולם שכולו טוב, אבל התמונות של הרב אהרן  לייב שטיינמן, רב עלום שם בדרך כלל, מראשי ישיבת פוניבז'  אזלו לחלוטין. אבל לא רק שם רוכש שטיינמן מעמד, אלא גם בפינות הרכילות הקבועות, למשל, במקווה.

פחות אצל הציבור הליטאי הסר למרות הרב שך, שאינו נוהג ללכת למקווה, או בשיחות ׳מנחה - מעריב׳ בבית הכנסת. ושם, רבותי, מדברים לאחרונה על הרב שטיינמן כעל יורשו העתידי של הרב שך.

היום, כבר אין צורך להסביר לשום אדם מהי החשיבות של מאייש תפקיד המורה הרוחני של הציבור החרדי, שעל פיו תקום או תיפול ממשלה. אבל לציבור החרדי עצמו, משמעות התפקיד, שונה לגמרי. בניגוד למה שהיה מקובל בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה, היום המנהיג הוא דמות אב, העומדת על המשמר האידיאולוגי מפני האויב החילוני.

לפני חמש שנים, כשמת גדול הדור הקודם, הרב יעקב קנייבסקי  - שכונה על שם עיירת הולדתו, הסטייפלר, אחזה בציבור החרדי תחושת יתמות עזה. ראשי ישיבות, כולל הרב שך, מיררו בבכי קורע לב בהלוויה, והציבור החרדי ליטאי הדומע הרגיש שהנה נפל דבר. מעכשיו, זה יהיה משהו אחר לגמרי, אמרו שם כולם. "לחסידים יש את האדמו״ר שלהם וגם אם הוא מת, אז בנו יורש אותו, אבל אנחנו, שהמנהיגות אצלנו אינה עוברת בירושה, מה יהא עלינו?״

מהר מאוד חלפה שנת ההספדים והאזכרות, ואברכי בני ברק גילו שאין זה סוף העולם. עדיין יש להם את הרב שך, שאם אמנם עוד לפני מות הסטייפלר, היה נחשב לגדול, עכשיו הוא עלה בעוד מדרגה. הרי הוא מהיחידים שעוד נושאים איתם את מורשת יהדות ליטא של לפני מלחמת העולם השנייה. אבל הרב שך זקן וימיו ספורים, ומי יעלה ויפיל ממשלות אחרי מאה ועשרים שנותיו?  הרב שך עצמו,  בן ה־94, מדבר  לאחרונה בציניות ראויה לציון על  זקנתו ועל ימיו החולפים. מקורביו, ובהמשך גם יבואר עד כמה מושג זה הוא יחסי ונזיל לגביו, מספרים על הרב שך שהוא כבר איננו נוהג לקבל על עצמו החלטות ציבוריות הנוגעות לעתיד הרחוק. כששואלים אותו מדוע, הוא עונה ״מי יודע מה יהיה מחר, ואולי כבר לא אהיה בין החיים״. וכשמקשים עליו תלמידיו המזועזעים וטוענים כי כתוב במפורש על הצדיקים ״עוד ינובון בשיבה, דשנים ורעננים יהיו״, עונה הרב שך, "כן, נכון, אבל פה חוטפים מכה ושם חוטפים מכה, הכל יחד מצטרף ובסוף מתים׳׳.

זקנתו ובריאותו הרופפת של הרב שך מעוררות דאגה רבה בקרב ליטאי בני ברק וירושלים, בוחרי דגל התורה ובני התורה הספרדיים של ש״ס, הרואים בו את מנהיגם. עוד לא היה מנהיג לציבור הזה, שהשכיל לאחד את כולם ולהוביל אותם בכוח כזה. יש אפילו המחמירים ואומרים שהמונח גדול  הדור  צמח איתו ביחד. מצד אחד, בניגוד לרושם שמתקבל לפעמים, הליטאים, או לחילופין, ציבור בני התורה, אינם אוהבים את הפוליטיקה עם כל הלכלוך שיש בה, והקמת ממשלות  או הפלתן אינן מזכה אצלה שום מנהיג חרדי בנקודות זכות מיוחדות. אך מצד שני, מחמיא להם להיווכח כל פעם מחדש שמול הציבור החילוני - הם מאוחדים וחזקים. הרי עד לפני כמה שנים הם היו תמיד האחרונים בתור והמשתרכים אחרי העסקנים של אגודת ישראל, שדאגו בעיקר לציבור החסידי. עכשיו, הרב שך הקים להם מפלגה (ובעצם שתיים - התורה וש״ס), ועם כל ההסתייגות הנוכחית מהן, הרי הללו ׳השיבו׳ להם פתרונות דיור כמו קרית ספר, ליד ירושלים. בהשאלה פסיכולוגיסטית, אפשר לומר שהרב שך הפך להיות חלק  בלתי נפרד מהביטחון העצמי שלהם.

*****

הרב אהרון לייב שטיינמן, בן ה־75, התחנך בנעוריו בישיבת בריסק שבליטא - סמל ההקפדה ההלכתית המוקצנת ומעוז העולם הליטאי לפני השואה. בשנות המלחמה, הוא הצליח בדרך לא ברורה לברוח לשוויץ, שם שהה עד סוף המלחמה, ואחריה עלה לארץ ישראל.

כאן הוא התקרב מיד ל׳חזון איש׳, הרב ישעיהו קרליץ, ממקימי העיר בני־ברק ומנהיג הציבור החרדי אחרי המלחמה, ונחשב, יחד עם עוד שני תלמידים אחרים, לתלמידו המובהק. היו אלה הימים המכריעים ביותר בעיצוב הכוח הפוליטי של העולם החרדי. הממשלה עדיין לא היתה צריכה קואליציה עם החרדיים, ועל הפרק עמדה אז רק השאלה הקריטית, גיוסם של בני הישיבות ובעיקר - בעיית גיוסם של בנות חרדיות לצה״ל. החזון איש פסק, ״ייהרג ובל יעבור״. ובעברית, אם לא יצליחו לבטל את הגזרה על גיוס הבנות, מצווה למסור על כך את הנפש. כל אותה תקופה היה הרב שטיינמן איש סודו של החזון איש, שהיה שולח אותו לרבנים אחרים כדי לגייסם למאבק. במקרים מסוימים, הוא גם היה חתום על הכרוזים ועל המאבק במקום החזון איש.

מאוחר יותר, התמנה שטיינמן לראש ישיבת כפר סבא, שאינה קיימת היום, וכשהוקמה ישיבת פוניבז׳ לצעירים, לפני עשרים וחמש שנים, גויס לעמוד בראשה. במשך השנים הוא התפרסם כבעל כישורים מיוחדים, הוציא ספר חידושים על התלמוד בשם איילת השחר, הנחשב לאחד מספרי התוספת לתלמוד החשובים ביותר שיצאו בדורות האחרונים. נוסף לכהונתו כראש ישיבת הצעירים של פוניבז׳, הוא גם משמש כראש ישיבת גאון יעקב בבני־ברק, ישיבה ליטאית המקורבת לחוג של אנשי בריסק, הידועים בהקפדתם על קוצה של כל הלכה נשכחת ונדחת. בשנים האחרונות, לאחר שהיה כמעט עלום לחלוטין, אם לשפוט על פי מספר הזמנותיו להרצאות ולכנסים המוניים, התחילה הפופולריות שלו לנסוק. הספציאליטה שלו, מעבר לגדלותו בתורה, הוא תחום החינוך. הרבה מנהלי מוסדות חינוך ומחנכים באים אליו לשטוח את בעיותיהם. הרב שטיינמן לעולם לא ייראה עצבני או חפוז, ויענה תמיד רק אחרי מחשבה ארוכה ומתונה. בבני־ברק נוהגים למצוא הרבה מאוד קווי דמיון בינו לבין הרב שך. בין אם עושים זאת בצדק ובין אם לא, הדבר מעיד יותר מכל על נטיית רוח הציבור לאמץ את שטיינמן כיורש פוטנציאלי.

אבל לא מדובר רק בשמועות ובהלך הרוח. הרב שך החל לאחרונה לשלוח את הפוליטיקאים החרדים, הבאים להתייעץ איתו, אל הרב שטיינמן. והמדובר גם בעסקנים ופוליטיקאים של גדולי התורה, בבת עינו עד לאחרונה. הרב שך זקן ועייף מאוד, וכמעט אינו יוצא מהבית, מאז שחלה בתחילת החורף בדלקת ריאות. חוץ מזה, וזו הסיבה העיקרית, כך מסבירים, הוא רוצה לראות במו עיניו כיצד מתבססת המנהיגות החרדית של הדור הבא. שטיינמן, מאוד תקיף בעמדתו, ושומר על העסקנים שלא יתפתו להיכנס ייתר מדי לתוך המנגנון השלטוני. עמדה זו נובעת מהתפישה שככל שהחרדים מעורבים יותר בשלטון החילוני, נופלת עליהם אחריות מיניסטריאלית לכל מה שהוא מעולל, רחמנא ליצלן.

****

שטיינמן הוא גם חבר מועצת גדולי התורה ואחד מהעומדים בראש מוסדות הכשרות של דגל התורה, שארית ישראל. בציבור החרדי, חובה לציין, לגוף השולט על הכשרות יש כוח כלכלי עצום ובעצם, הוא שולט במידה מסוימת על כלל הציבור ומשמש כמנוף להשלטת אידיאולוגיה מסוימת. כשפרשו הליטאים מאגודת ישראל בבחירות הקודמות, הם הקימו הכשר מיוחד, בין השאר, כדי שלאגודה ומוסדותיה לא תהיה שליטה עליהם.

כמו הרב שך, לא נחשב שטיינמן למהיר תפישה או לחריף בצורה חריגה, אבל הוא שקדן וחוקר לעומק. אבל כדי להיות מנהיג לא צריך להיות הכי גדול בתורה, ולראייה - הרב שך, שאין מתביישים לומר שהוא לא האישיות התורנית הכי גדולה בדור הזה. לשם כך, יש רבנים כמו הרב שלום אלישיב והרב שלמה זלמן אוירבעך מירושלים. הרב שך נהיה מנהיג בגלל אישיותו המיוחדת ומפני שאיננו נרתע לעסוק בנושאים פוליטיים בצורה נחרצת. מנהיג בעולם החרדי צריך להיות בעיקר בעל מוסריות שאיננה נתונה במחלוקת, עם שיקול דעת חף מאינטרסים אישיים לחלוטין. מה שנקרא, דעת תורה. בני התורה הספרטניים, החיים בדוחק מקצבת ׳כוילל׳ זעומה, מחפשים מנהיג הבולט בצניעותו. אחד שאינו ״מחפש את הכסא״. בסלנג הישיבתי - אחד שלומד תורה לשם שמים, בעל הליכות צנועות וששמו לא נקשר מעולם לעסקנות פוליטית. הרב שך הוא כזה, וכמוהו גם הרב שטיינמן בורח מכבוד וגר בדירה פשוטה בבני־ברק, והכי חשוב - גם נוהג באותו קו של הרב שך. שלא כמו הרב אלישיב והרב אוירבעך מירושלים, הוא יצא באופן נחרץ נגד המשיחיות של חסידות חב״ד בהרצאה שפורסמה מעל גבי העיתון של דגל התורה יתד נאמן.

אז מדוע יש כאן בכל זאת בעיה? מפני שהרב שטיינמן היה עד לאחרונה אנונימי לגמרי. בירושלים, למשל, אפשר אפילו למצוא בחורי ישיבה שאינם יודעים מיהו. אבל זה אינו נורא, מרגיעים אברכים בפוניבז׳, גם לרב שך לקח הרבה מאוד זמן עד שנכנס לתודעת הציבור. מנהיגותו התקבלה הרבה מאוד בזכות היותו זקן מופלג ונחשב לאחד ממעתיקי השמועה, דהיינו, ממשיך המסורת שזכה עוד לשמש את גדולי הדור הקודם, הרב אהרון קוטלר, החפץ חיים ואת הרב איסר זלמן מלצר. בקיצור, האריות של הציבור הליטאי בדור הקודם. גם בנקודה הזו, שטיינמן דומה לחפץ חיים. גם הוא בנערותו, היה מתחנך מדי פעם בגדולי תורה. מדי פעם, הוא אפילו נהנה לספר כיצד הוא נסע עם החפץ חיים ברכבת. האחרון נרדם בדרך, אבל בדיוק כשהרכבת עברה ליד כנסייה עם צלב, החפץ חיים התעורר והזדעזע.

כך או כך, מעריכים עסקנים חרדיים, לאחר מותו של הרב שך תשתרר מבוכה כציבור החרדי ובעיקר, חלל ריק שגם הרב שטיינמן לא יוכל למלאו. הסיכוי הסביר הוא, שבשלב הראשון ינהיגו את הציבור מספר רבנים בולטים, עד שיתחיל שטיינמן לתפוס את מקימו כמנהיג מוביל.

*****

אחד מהרבנים שיהיה במועצת המנהיגים הזו הוא, ללא ספק, הרב חיים קנייבסקי, בנו של הסטייפלר. רב מאוד מקובל אצל הרב שך, המתחשב לא אחת בדעתו. מספרים שקנייבסקי, הנחשב לצעיר יחסית - בשנות השישים לחייו - היה יכול להיות מועמד טבעי למנהיגות, מה גם שאביו נחשב לאישיות בסדר גודל ענק. הבעיה היחידה היא, שהוא כלל אינו מעוניין בעול המנהיגות, ומתרחק מעסקנות כמו מאש. צניעותו הפכה לשם דבר, הוא גר בדירה מוזנחת ברחוב רשב״ם בבני ברק ועוסק בתורה כל היום. כשרצה תורם עשיר לקנות בשבילו דירת ארבעה חדרים מרווחת, הוא סירב וטען שעליו לשמש דוגמה לאברכים עניים. שקדנותו בתורה ידועה בכל העולם, בבל שנה הוא עושה מחדש סיום על ששת סדרי התלמוד הבבלי, משימה הנחשבת כמעט לבלתי אפשרית. לעומת זאת, התרחקותו מעסקנות פוליטית היא קיצונית עד כדי כך, שהוא אפילו אינו הולך לישיבות מועצת גדולי התורה של דגל, אלא נוהג להסמיך מישהו אחד במקומו לצורך ההצבעה.

ולסיום, סיפור פיקנטי. בימי הסקאדים הרחוקים, בשנה שעברה, אמר הרב קנייבסקי שבבני ברק לא ייפלו סקאדים, ושאין לאברכים סיבה לחשוש. אמירה זו עוררה עליו זעם של הרבה רבנים, בטענה שהוא מכניס את הציבור לשאננות רבה מדי ואיר הוא יכול לקחת על עצמו אחריות לסכנת נפשות. קנייבסקי נשאר איתן בדעתו. כשנשמעה יום אחד אזעקה באמצע תפילת שחרית, בבני ברק נכנסו המתפללים לבהלה ורצו להפסיק את התפילה, ואילו הוא הרגיעם והמשיך את התפילה כאילו לא קרה דבר. אחרי המלחמה, כשהלך קנייבסקי לבקר, לצורך ניחום אבלים, את הרב דוד פוברסקי, אחד מהמרצים בישיבת פוניבז' ביקש פוברסקי, הישיש ממנו, ברכה. ״רבי, ברכני, אם הצלחת להרגיע ציבור שלם במלחמה, הרי אתה הרב שלי״.