בהמשך לפוסט: ראשיתו של הסדר פטור בני הישיבות בשנת תש"ח, בפוסט מובאים הכרוזים השונים של אגודת ישראל בנוגע לגיוס הציבור החרדי במלחמת השחרור, לצד שחרורם של בני הישיבות משירות צבאי.
ניתן לראות את הפער בין אגודת ישראל בירושלים לאגודת ישראל בתל אביב, בנוגע לגיוס בנות. בעוד כרוזי אגודת ישראל בירושלים קראו "לכל איש ואיש" להתייצב לשירות, והדגישו כי בנות ישראל כל כבודן פנימה. כרוזי אגודת ישראל בתל אביב קראו גם לבנות ישראל להתייצב ל"שירותים מיוחדים".
כפי שנראה להלן, מדובר היה במילוי מקום במפעלים לעובדים שהתגייסו, שהתנהלה בפיקוח של אגודת ישראל, זאת בניגוד לעמדת אגודת ישראל בירושלים ובניגוד לעמדת מרן בעל החזון איש זצוקללה"ה.
 | |
| כרוזי אגודת ישראל בירושלים (ארכיון הספריה הלאומית) |
 |
| כרוזי אגודת ישראל בתל אביב (ארכיון הספריה הלאומית) |
עדות נוספת שמסבירה את הפער בין העמדות ניתן למצוא במכתבו של נציג אגודת ישראל דאז, יצחק מאיר לוין, איש חסידות גור, ותגובתו של מרן בעל החזון איש זצוקללה"ה.
ההתכתבות מובאת בספר גנזים ושו"ת חזון איש חלק ה'.
בסוף חודש תמוז תש"ח (כמה חודשים אחרי הכרוז של אגודת ישראל), כותב יצחק מאיר לוין להרב מאיר קרליץ, לאדמו"ר מסדיגורא ועוד מכתב בו הוא מפרט את עמדתו בנושא גיוס בנות.
ברצוני להודיע לכב׳ כי התקיימה שיחה בין מר ד. בן-גוריון, ראש הממשלה, וביני בשאלת גיוסן של הבנות. דברתי אתו הפעם דברים קשים והתקפתיו באופן מיוחד בענין החילים והחילות שהוזכר. (החומר בנידון זה דרוש לי באופן דחוף כי מר ב״ג הבטיח לי שאם אין אלה מקרים בודדים יש לנקוט בצעדים מתאימים נגד זאת, ולכן מי שסיפר את הדבר ימסור נא לי את כל החומר). הוא הבטיח לי במפורש שהבנות לא תגויסנה לצבא והן לא תמצאנה בתוך מחנות. הוא מבקש רק להושיבן במקומות העבודה הללו שבעיר -משרדים או בתי חרושת- אשר עובדיהם הקבועים נלקחו לצבא, ויש למלא את מקומם באופן דחוף.
כמובן, שלהסדר הזה אין לנו כל ענין להתנגד, מלבד סידור בדיקה מוקדמת של מקומות העבודה ושל הבנות עצמן, ע״י ועדה של אגו״י לשם קביעת מדת ההתאמה של כל אחת מהבנות למקומות העבודה הנידונים. נוסף לכך, הרבה מאד מבנותינו צריכות להשאר בבית, אם במשק הבית או כמדריכות וכל זאת עלינו לקבוע. בכל אופן הנני מדגיש, כי חשש של לקיחתן של בנותינו לצבא ממש אין.
מרן החזון אינו מקבל את עמדתו, ומשגר אליו בי"א אב מכתב בו הוא מבקש ממנו לפעול שלא תהיה שום כפיה על בנות ישראל (המכתב מופיע גם בקובץ אגרות, אגרת קי"א)
אחד״ש. הריני מוכרח לפנות אל כבודו הפעם, בדבר הנוגע ללב ישורון. כידוע רב מכאובנו לראות את רבת העזובה בקרבנו, היתה לנו לשלל, בנות ישראל הצנועות האמונים עלי זיו הטהרה והקדושה, גם זולתנו חדרו למצפוננו, והבינו להעריך את רגש הדתי אשר בלב ההורים ובנותיהן יחד, והכירו שאין כאן המקום לשמש בכפיה נגד קשר של קיימא גוף הישראלי עם נפשו, ובימים האחרונים נתערער הדבר, ואנו שומעים איומים להתנפל עלינו ולהוציא הבנות מחיק אמותיהן באלמות ובאגרופים, ודמעות העשוקים כנחל, פן ח״ו יפגעו בבבת עינם בבנותיהן היקרות להוציאן לרעות בשדות אחרות ולעזוב שלחן אביהן בעודן באבן.
הריני פונה אל לבו הטהור לחגור שארית כח שלא ליתן שום אפשרות של כפיה על הצעירות נגד מצפון שלהן אשר הוא יקר להן ולהוריהן מן החיים עצמם, וזהו אצלן נטילת נשמה לגזול מהן את אופי הנעימות הטהרה והקדושה לראות במו עיניהן את ההוללות וקלות הראש מכל סביבותיהן, וזכות הרבים יעמוד לו להצליח בזה.
מכתבו המקורי של יצחק מאיר לוין:
מקור המכתב: בית המכירות "מורשת"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה