הארץ 1995: גיוס בני הישיבות משמש כקלף פוליטי

סוגיית גיוס בני הישיבות שימשה כקלף פוליטי במשך עשרות שנים, כאשר משמאל ומימין התקשו לשנות את המצב שנוצר והתפתח עם השנים, אך הנושא צף ועלה מידי תקופה בהקשרים פוליטיים, בכתבה המצורפת שפורסמה בעיתון הארץ והועתקה לעיתון יהודי אוסטרלי בשנת 1995, עורך עיתון הארץ אלוף בן, מתאר את השימוש הפוליטי שנעשה בסוגיה, ואת הקמת "ועדת ישראלי" ע"י יצחק רבין.

אלוף בן מספר כי נציגי צה"ל שהופיעו בפני הועדה הביעו את עמדת הצבא לפיה אין לצבא חפץ בגיוס בני הישיבות.

בממשלת הליכוד - שמיר שקדמה לרבין, התחוללה סערה  סביב סוגיית הגיוס, הדבר הוביל לצמיחתה של מפלגת צומת הימנית שהבטיחה לגייס את בני הישיבות, אולם לאחר הפלת הממשלה ע"י מפלגות הימין, קמה ממשלת שמאל שאישררה מחדש את דיחוי בני הישיבות, והסירה מעל סדר היום הציבורי את הסוגיה.

העניין חזר על עצמו שוב בממשלת אהוד ברק בשנת 1999 שקמה אחרי ביטול הסדר תורתו אומנותו ע"י בג"צ וקמפיין הסתה שכותרתו "לעצור את החרדים", הקים אהוד ברק את ועדת טל והסיר את סוגיית הגיוס מעל סדר היום הציבורי.

קצת רקע על הקמפיין הציבורי בנושא גיוס בני ישיבות ערב הקמת ממשלת רבין.

המקור לכתבה באתר עיתונות יהודית היסטורית.

האם להסכם הקואליציוני בשנת 1977 הייתה השפעה מהותית על גיוס בחורי ישיבות?

בהסדר נעשו לאורך השנים מספר שינויים, אולם הדגש התקשורתי והציבורי מיוחס לשנת 1977 בה עלה לשלטון לראשונה שלטון ימין, והמפלגות החרדיות נכנסו לקואליציה. במסגרת הכניסה לקואליציה נערכו מספר שינויים בהסדר, אשר מקובל לטעון כי שינויים אלו הביאו לעליה בהיקף הפטור. משום שאז לראשונה הוסרו המכסות שהגבילו לכאורה עד אז את מספרם של בני הישיבות הזכאים לדיחוי.

 להלן ציטוט מפסק דינו של בג"צ בשנת 1998 שדחה את ההסדר:

ב1975- נקבעה מכסה של 800 תלמידי ישיבות בשנה שיזכו בדחיית השירות. בעקבות ההסכם הקואליציוני מ-1977 הוסרה ההגבלה על מספר מקבלי הדחיה.

בטבלה המצורפת ניתן לראות את מספר מקבלי הדיחוי החדשים מידי שנה כפי שהובאו בפני "ועדת הכהן" שהתכנסה בשנת 1986 לבחינת הסוגיה. והעליה במספרם מידי שנה. עוד לפני 1977. דו"ח הועדה הובא כאן. כפי שניתן לראות מכסת ה-800 נפרצה לפני ממשלת בגין, והעליה לאורך השנים לא מצביעה על שינוי מהותי שחל באותה תקופה.

מצורף גם ממוצע נע של 3 שנים שנועד לנטרל השפעות של שנה אחת חריגה. יצויין כי שנת 1973 בה פרצה מלחמת יום כיפור היא כמובן שנה חריגה בהקשר זה.

מספר מקבלי הדיחוי שהחל בקום המדינה ב-400 בני ישיבות בסך הכל, עלה והתעדכן עם השנים לפי צורכי עולם התורה. המכסה אותה הציג בג"צ ככזו שנפרצה בשנת 1977 מדובר על 800 מידי שנה, כאשר במספר הכולל מדובר באלפים רבים של מקבלי דיחוי, וכאמור, גם מכסה זו נפרצה לפני ממשלת בגין. 

נמצא איפה כי מאז קום המדינה המכסות התעדכנו לפי צורכי עולם התורה. מן הסתם הושקעה בעדכון המכסה עבודת שתדלנות מצד חברי הכנסת החרדים, עבודה אותה ביקשו למנוע בהקמת ממשלת בגין, אולם, לדבר לא היה השפעה מהותית על העובדה שכל בן ישיבה קיבל דיחוי, גם כאשר הייתה לכאורה "מכסה".

גם שינוי אמיתי שנעשה בשנת 1977 שאיפשר להעניק דיחוי לבוגרי ישיבות תיכוניות ולבעלי תשובה לא השפיע מהותית על הנתונים כפי שניתן לראות.

ייתכן ושינויים אחרים, שאינם בעלי השפעה מיידית, השפיעו לטווח הרחוק. עד לשנת 1985 המופיע בנתוני ועדת הכהן לא נצפה שינוי כזה.

הועדה מצביעה על השינויים הדמוגרפים שהביאו לעליה של אחוזי מקבלי הדיחוי מתוך מחזור הגיוס. 

מסמך ההסדר עם בגין פורסם לראשונה בכיכר השבת והובא כאן.

עמדתו של הרב יצחק מאיר לוין בנושא גיוס בנות לשירות לאומי במלחמת תש"ח

בהמשך לפוסט: ראשיתו של הסדר פטור בני הישיבות בשנת תש"ח, בפוסט מובאים הכרוזים השונים של אגודת ישראל בנוגע לגיוס הציבור החרדי במלחמת השחרור, לצד שחרורם של בני הישיבות משירות צבאי.

ניתן לראות את הפער בין אגודת ישראל בירושלים לאגודת ישראל בתל אביב, בנוגע לגיוס בנות. בעוד כרוזי אגודת ישראל בירושלים קראו "לכל איש ואיש" להתייצב לשירות, והדגישו כי בנות ישראל כל כבודן פנימה. כרוזי אגודת ישראל בתל אביב קראו גם לבנות ישראל להתייצב ל"שירותים מיוחדים".

 כפי שנראה להלן, מדובר היה במילוי מקום במפעלים לעובדים שהתגייסו, שהתנהלה בפיקוח של אגודת ישראל, זאת בניגוד לעמדת אגודת ישראל בירושלים ובניגוד לעמדת מרן בעל החזון איש זצוקללה"ה.

כרוזי אגודת ישראל בירושלים (ארכיון הספריה הלאומית)

 

כרוזי אגודת ישראל בתל אביב (ארכיון הספריה הלאומית)

 

רבי יואל מסאטמר: אני לא מסכים עם ההפגנות האלימות - סכנת נפשות

במכתב שנכתב על ידי הרב ישכר הירש ממקורבי הרבי מסאטמר אל רא"י אפשטיין ר"י תורה ויראה, מספר הרב הירש מה ששמע מכ"ק רבי יואל מסאטמר על ההפגנות האלימות של "נטורי קרתא", לפיי עדותו ר"י התנגד להפגנות האלימות, והביע חששו שיביאו לפיקוח נפש.

במכתב מציין הרב הירש: "כתבתי זה רק משום שאני מחוייב לקיים שליחותכם להאדמו"ר שליט"א", מכך ניתן להסיק כי דבר זה כלל לא היה נחשב לדבר המובן מאליו, ואף התקבל בהסתייגות ע"י תלמידי כ"ק האדמו"ר מסאטמר.

בתרגום לעברית של ציטוט לשון קודשו של מהר"י מסאטמר:

אני לא מסכים עם מה שהם עושים, זהו סכנת נפשות ממש, והמצוה של תוכחה הוא עד כדי הכאה ואת זה קיימו כבר מזמן, על המצוה של תוכחה לא נאמר יהרג ואל יעבור, לצאת לרחוב כנגד הממשלה זה סכנת נפשות ממש, וכבר היו מקרים של נפשות רח"ל

כפי שחשפנו כאן בעבר, גם בהפגנות לא אלימות, התנגד רבי יואליש להשתתפות בני ישיבות בהפגנות.

עדויות דומות על התנגדות להפגנות מחשש זה של "חשש פיקוח נפש" התפרסמו בשמו של הגרי"ז מבריסק זצ"ל. ראה כאן.

מיוחד: יורש - כתבה על מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל בתקשורת הכללית - תשנ"ב

לשמיר אין עדיין מסומן, בטח לא לרבין, אבל לצעיר אחר, הרב אליעזר מנחם שך (94), מנהיג ש"ס ודגל התורה, המתכונן ברצינות לעולם הבא, יש כבר יורש שמתחיל להתחמם. נא להכיר: הרב אהרון לייב שטיינמן, רק בן 75, הוא שיזכה, כך נראה, בכסא,  חשיפה ראשונה של האיש שיקבע, ככל הנראה, גורלות של ממשלוח ישראל הבאות

דובי אלבוים

במחנה. 26 בפברואר 1992

מפגשיו של הרב כהנמן להסדרת הפטור לבני הישיבות

כהמשך לכתבה המפורטת על ראשיתו של הסדר הפטור בשנת תש"ח מתפרסם בכתבה אודות מפגשים שערך הרב כהנמן עם כוחות ה"הגנה" בימים שטרם הקמת המדינה על מנת להסדיר את אי גיוס בני הישיבות.

בכתבה שפורסמה בעיתון "יתד נאמן" בחג הפסח תשע"ט, פורסמה כתבה עם עדויות על המפגשים, והיא נמצאת להלן.

מספר תיקונים על הנכתב בכתבה, כפי שכבר נכתב, המגעים מול רשויות הצבא שהוא בעצמו טרם היה מגובש, התנהלו ב2 ראשים, מול צבא ירושלים ע"י ועד הישיבות, הרב דושינסקי וכו', ומול ההגנה - הצבא הכללי שהתגבש באיזור המרכז, כשמגעים אלו בשלבים הראשוניים שלו ניהל הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן מפוניבז'.

ככל הידוע, המפגש אודותיו מתואר היה חלק מכמה מפגשים של הגרי"ש כהנמן ושל בנו הגר"א כהנמן בנושא, שהביאו להפקת המסמך המפורסם של ישראל גלילי שפורסם פה בו פטר את בני הישיבות מגיוס חובה והגדיר אותם כ"חיילי מילואים", מכתב שנכתב בחודש מרץ 48, והוא תואם את התאריכים המפורטים בעדויות המובאות בכתבה. 

ראשיתו של הסדר פטור בני הישיבות בשנת תש"ח - כתבה מפורטת

כתבה מקיפה ומפורטת על התנהלות הציבור החרדי בימי הקמת המדינה ומלחמת השחרור - שנת תש"ח, בנושא היחס לגיוס לצבא ולפטירת בני הישיבות מחובת השירות. 

חלק מהמסמכים פורסמו כבר בבלוג, וחלקם נחשפים כעת בפרסום ראשון, הכל בצורה מסודרת לפי התאריכים, בכתבה ובליקוט החומר הושקע עמל רב, ואין להעתיק ממנה בלי רשות מפורשת ©.

מרן הגרי"ז מבריסק משתף פעולה עם הסדר גאב"ד העדה והצבא

בהמשך לסדרת החשיפות על ההסכם לדיחוי בני הישיבות בירושלים עליו חתם גם גאב"ד העדה החרדית בירושלים, על פי ההסכם שנחתם בראשית חודש אייר ה'תש"ח, כל בני הישיבות היו אמורים לעבור תוכנית אימונים ושירות צבאי מוגבל (תוכנית שבהמשך הומרה ל"גדוד טוביה" שעסק בעיקר בהקמת ביצורים), זאת למעט "בני ישיבות מצויינים", שהיו אמורים לקבל שחרור מלא מכל עבודת הצבא, על פי פרסומים שונים מדובר היה במכסה של 10% מבני הישיבות בלבד שיקבלו שיחרור מהצבא, מיכסה שסוכמה בעל פה בין ראשי הישיבות לראשי הצבא.

על פי ההסכם, הסמכות לקבלת הדיחוי כ"מצויין" ניתנה ל"רבנים הראשיים", שהם הרב הרצוג, הרב עוזיאל, והרב דושינסקי שנשחשב אף הוא כ"רב ראשי" של העדה החרדית.

להלן הסעיף הרלוונטי מתוך ההסכם:

 3)  יוצא מכלל זה מספר בני ישיבה מצויינים, שפטורים מכל חובת גיוס, (אלה יקבלו אישור מיוחד מאת כבוד הרבנים הראשיים).

במכתב דיחוי שכתב מרן הגרי"ז מבריסק (ומופיע בספר "ילקוט מכתבים ממרן הגרי"ז מבריסק") לתלמידו על בסיס הסכם זה, ונחתם בכ"א אייר של שנה זו, תש"ח, כשבועיים לאחר חתימת ההסכם של גאב"ד העדה וועד הישיבות עם הצבא, מכתיר הרב מבריסק את הבחור כ"מצויין" ועל כן הוא ראוי לדיחוי, כמו כן מתווספת על המכתב חתימתו של הרב דושינסקי כפי הנדרש מההסכם.

הנה כי כן אין לדעת אם מרן הרב מבריסק זיע"א "הסכים" להסדר שמוסר לצבא 90% מבני הישיבות, אולם לאחר שהיה כזה הסכם שיתף עימו פעולה ושיגר את תלמידיו לקבל דיחויים במסגרת זו של "מצויינים".

נקל להניח שמכתב כזה לו היה יוצא בימינו היה מכתיר את כותבו כ"פשרן" שמוותר על 90% מבני הישיבות לטובת המצויינים....