פוסט מועדף

ההסכמים של העדה החרדית וועד הישיבות עם הצבא

הרבנים וראשי הישיבות התחייבו: לא להוציא מהישיבה בחורים שמתנדבים לצבא, לא לקבל "בעלי תשובה", וביקורת אישית קפדנית על תלמידי ה...

יום חמישי, 2 בינואר 2014

המרכז החרדי להכשרה מקצועית, ההכרח לא יגונה... (פורסם מחדש)

היום שונאי גדולי ישראל שליט"א, נלחמים בהם ע"י השמצות בעניין "הכשרה מקצועית", ביתד נאמן בשנת תשנ"ט, פורסמה דווקא כתבה אוהדת למרכז הנ"ל... 



יש בנותן טעם להביא את עדות אנשי המכון, על אף שהם בגדר של "נוגעים בדבר"... אולם בכתבה מיתד נאמן יש סימוכין לעניין.


מייסד המרכז החרדי ז”ל:

אברהם מתתיהו פוס ז”ל נולד בנר שלישי של חנוכה בשנת תרצ”ה באנטוורפן שבבלגיה.

אביו, יואל, נולד בגליציה והיה מורה לעברית בבית ספר תחכמוני באנטוורפן. ובנוסף שימש ככתב בעיתונות היידישאית.
אמו, יהודית גיטל ויינר, נולדה בגייטסהד שבאנגליה. בת לאחת המשפחות המייסדות של קהילה זו. בסיעתא דשמיא רבה הצליחה המשפחה לברוח מבלגיה אחרי שהנאצים פלשו לשם בשנת 1940 והגיעה לחוף מבטחים בניו-יורק.
בניו יורק למד אברהם מתתיהו בישיבה של רבנו יעקב יוסף ובתיכון של ישיבה אוניברסיטה. הוא למד לימודי תואר ראשון בישיבה קולג’ קיבל תעודת הוראה מבית המדרש למורים. בבית ספר למשפטים של אוניברסיטת ניו-יורק קיבל LL.B. וגם J.D. במשפטים. הוא סיים תואר שני בהיסטוריה יהודית בישיבה אוניברסיטה. את הדוקטורט שלו למד באוניברסיטת דרופסי שבפילדלפיה בהנחיית פרופ’ שלמה צייטלין. עבודת הדוקטורט נכתבה בנושא שטרי חוב, ובעקבותיה אף כתב מאמר בנושא ‘שטר’ באנציקלופדיות ‘יודייקה’ ו’העברית’.
ד”ר פוס עבד כעורך דין בניו-יורק במשך 50 שנה וגם מונה ע”י ראש העיר לינדסי בשנת 1969 להיות אחד מנציבי מיסוי מקרקעין של מנהטן, משרה שכיהן בה ארבע שנים. אחרי שהמשפחה עלתה ארצה בשנת 1970 הוא הוסמך להיות עורך דין בישראל וניהל משרד עורכי דין מספר שנים בירושלים ובניו-יורק בו-זמנית. לימים עבד בניו-יורק בלבד (כאשר בית הקבע שלו בישראל) ונסע על ציר ישראל- ניו-יורק במשך 40 שנה.
לאורך השנים עסק בתחום האהוב עליו, משפט עברי. כתב מאמרים בנושא והרצה בכנסים הבינלאומיים של האגודה למשפט עברי. היה חבר הוועד המנהל של עמותת “מורשת המשפט בישראל”. מאמריו כונסו בספר “משפט לאברהם” שהוציאו לאור בני משפחתו לכבוד יום הולדתו השבעים.
ד”ר פוס היה אוהב ספר וכל חדרי ביתו ומשרדו היו מלאים באלפי ספרים ששמח לרכוש וללמוד כן מצא חברים שהיו שותפים לאהבה זו. הוא היה קם ב 4:00 בבוקר ללמוד דף יומי לפני שחרית וכמעט גמר מחזור שלישי שלו בש”ס. הוא היה הפטרון של כולל תנובת יהודה משך 20 שנה והיה גאה בספרים שהוציאו לאור – זכר יואל על עירובין ועל מקוואות – ועל הצלחות האברכים שקיבלו משרות חשובות בהוראה וברבנות.
על הקמת מרכז החרדי להכשרה מקצועית הוא תיאר במילים שלו באחד מטכסי חלוקת תעודות בשנים הראשונות:
“בשנת 1995 תשנ”ה אחרי הרבה מחשבה, החלטתי להקים בית ספר ערב ללמד מקצוע לגברים חרדים הרוצים או מוכרחים לעבוד. הזמנתי את הרב צבי ווינברגר שהוא תלמיד חכם ופיסיקאי ובעבר היה נשיא מכון לב, לארגן בית ספר כזה. העמדתי לרשותו קרן למטרה הזאת וקבעתי שני תנאים להקמת בית הספר:
א. שהלימודים יהיו בערב כדי לאפשר לכל תלמיד להמשיך ללמוד בכולל עד שיסיים את הלימודים ויחליט אם לפרוש לעבודה.
ב. הקמת בית הספר מותנית בהסכמה מראש של הרב שך זצ”ל. שאל אותי הרב ווינברגר בתמיהה: איך נקבל הסכמה כזו? עניתי לו שאנחנו מקבלים מראש כל תנאי והגבלה שיעמיד הרב זצ”ל ועל הרב וינברגר למצוא את האדם הנכון להציג את הדבר לפני הרב וכך היה. הוא ביקש מהרב בויאר שהיה אז סגן ראש עיריית בני ברק והוא עשה את השליחות וקיבל את הסכמת הרב. הרב שך ביקש שהרב אלישיב שיבדלח”א יקבע את התנאים. הוא קבע שנקים ועדה רוחנית של רבנים שבראשם יעמוד חתנו הרב יוסף ישראלזון זצ”ל, שיכוונו את דרכו של המוסד.
הרב וינברגר עשה עוד שירות חשוב לבית הספר. הוא הציע את הרב יחזקאל פוגל להיות המנכ”ל הראשון לבית הספר והוא במסירותו ועבודתו הפך את החזון למציאות. אחרי שקיבלנו את האישור מהרבנים, היה עליי להתחיל לגייס כספים”.
במשך שלוש עשרה שנה ד”ר פוס דאג לכל צורכי המוסד, הוזיל הון רב מכספו להחזקת המוסד ואף נסע סביב העולם להתרים אנשים. המרכז החרדי תמיד היה בראש מעייניו ומיום הקמתו הוא הקדים את צרכי המרכז לעסקיו האישיים. בכל בעיה שהתעוררה הוא היה הכתובת למציאת פתרון. הוא דאג לקיום המוסד ואף שמח בכל הצלחותיו ובמיוחד בהצלחת אלפי בוגריו כשיצאו לשוק העבודה. הוא תמיד אמר שהוא מקבל את שכרו על כל עמלו למען המרכז כשהוא רואה את הבוגרים מסודרים במקומות עבודה ומתפרנסים בכבוד. הוא גם היה מדגיש את העובדה שכל חרדי שיוצא לשוק העבודה הוא מייצג את כלל הציבור החרדי ויש ביכולתו לקדש שם שמים בהתנהגותו.