המשכילים מאשימים: הרבנים מוסרים את החלשים לצבא!!

הצפירה (המשכילי): הרבנים מוסרים את בני העניים והחלשים לצבא... הפלס (המקורי) משיב אש: לא חפצתי להאמין למראה עיני ולמשמע אזני, אשר שמעתי מפי הסופר בהצפירה כי ה"קטגור" המה רבני ישראל, והסנגור הוא לבלר מכת הציונים...

בתולדות ימי עמנו חקוקים בדם הימים בהם נלקחו ילדי ישראל לצבא הקנטוניסטים ע"י שלטונות הצבא ברוסיה. כמה מעניין להיווכח כי כבר אז היו המשכילים שהאשימו את הרבנים בכך שהם מוסרים לצבא את החלשים על חשבון החזקים, ומי שנחלץ להגן על הרבנים מפני עלילות המשכילים היה דווקא עיתון.... הפלס של הרב אליהו עקיבא רבינוביץ מפולטבה שהגן על הרבנים מפני עלילות המשכילים.

לאחר קמפיין שנמשך בעיתון "הצפירה" על פני מספר ימים בראשית חודש אלול התרס"א תחת הכותרת "הס קטיגור" ו"מהרסיך ומחריביך ממך יצאו", בהם הם העניקו "עצות" שונות איך להתמודד עם הגזירה, והצביעו על ליקויים שלדעתם קיימים בחוקי הגיוס וההתמודדות של עסקני הציבור והרבנים עימהם, הם הגיעו לנקודה אותה חיפשו, ומצאו את האשמים ב"גזירת הגיוס":

הצפירה יום ה' ז' אלול התרס"א:

.....הוי שמה ושערוריה! אוי לי אם אומר ואוי לי אם לא אומר! מי מאתנו בני הדור הישן איננו זוכר את המעשים הרעים אשר נעשו אז בישראל לעינינו ע״י "הקהל" הזה והרבנים בראשו, אשר שמו נשאר לחרפת עולם לא תשכח? מי מאתנו אשר שערותיו הלבינו מזוקן איננו זוכר את גזרת החוטפים לפני זמן לא כביר, אשר חטפו בחוצות את הגר בישראל למכרו לעבודת הצבא ולקחת מחירו כסף? מי מאתנו אשר הוא בערב שנותיו, איננו זוכר את תרומת הצבא בנוסח הישן ע״י מנהיגי הקהל ורבניו, אשד בעד בן העשיר לקחו כפר לתת תרומתו לצבא את הבן היחיד של האלמנה היתום, וכמאה״כ: על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים. אבל רבנינו מלבד כי לא עמדו בפרץ הזה, עוד נתנו יד לפושעים ויחזקו ידי עוברי עבירה אלה עד כי מעשיהם נשארו לזכרון בשירת בני עמנו אז, הלא הם כתובים בספר אשר הוציאו עתה לאור מו״ל ד"וואסחאד":

קליינע עופעלעך רייסט מען פון חדר,

מאן טוט זיי אן יונישע קליידער

אונזערע פרנסים אונזערע רבנים

העלפין נאך אפ צו געבין זיי פער יְוָנִים .

באי זוסיא ראקאווער איז דא זיבן בנים

און פון זיי ניט איינער אין יְוָנִים .

נאר לאה די אלמנה'ס איינציגע קינד

איז א כפרה פער קהלשע זינד.

קול ההמון העולה מתוך שיריו הלירים והמרים האלה, קול בוכים הזה יראה למדי, עד כמה עשה שרש בנפש ההמון מעשי הרבנים היראים והחרדים אז אשר לפי דעתם עשו מעשיהם אלה על טהרת הקדש לאמר: כי בן האלמנה נמצא בו עון אשר חטא יען הלך ד׳ אמות בלא נטילת ידים או שח שיחת חולין בפסוקי דזמרה , כי רק עונות כאלה חשבו לזדונות, ובו באותו הפרק אנו זוכרים, כי אם קרה דבר ומגפה ר׳׳ל, או קטב שדד עוללים ויונקים, אז החישו הרבנים הללו האפוטרופסים של הקב׳׳ה. לחפש עונות ופשעים לדעת בשלמי היתה הרעה הזאת, אך לא בביתם חפשו ולא בבתי יתר מנהיגי הקהל עושקי דלים ורוצצי אביונים, כי במה נחשבו להם עונות כאלה, אך בין ההמון חפשו עונוח, אולי יצאה אשה בלא הינומא וראשה פרוע, אוי ראוה מספרת עם אחד בשוק, רק מעשים כאלה נחשבו להם לעון ולחטאת, את הגשמת הדת וקנאתה לקחו...

מי שנחלץ להגן על כבודם של גדולי ישראל היה עיתון הפלס שפעל באותם שנים על מנת לקעקע עלילות המשכילים על הרבנים ולהעמיד את הדת על תילה.

הפלס בגליון שנת תרס"ב חוברת י"ב מגיב במאמר ארוך תחת הכותרת "ראו מה בין בני לבן חמי", על שקרי המשכילים:

אבל האמת תורה דרכה, כי הרבנים ובניהם היו תמיד לכרוב ממשח על בני העניים. בני הישיבה וכל אשר היו בסביבתם. מי מאתנו איננו זוכר כמה מסירת נפש נמצאה בכל ראשי המתיבתא בימים ההם, בהגנם על בחוריהם תלמידיהם. שכמעט כל הבא לתוך ישיבותיהם היה כיושב כערי מקלט (ולולא יראתי ליגע את הקורא הזוכר את כל אלה גם זולתי, כי אז ספרתים אחד לאחד). מי מאתנו איננו זוכר השתדלות הרבנים ודרשותיהם להטיל מס לגלגלות, לקבוע שבתות, היינו כי ישלם כל אחד את הסכום שיוציא על שבתו, למען קנות ״קוויטנציות״ של שחרור (היינו שטרי שחרור בעד כל הקהלה לפי מכסת הנפשות שעליה היה לתת בשנה זו לצבא), מי מזקנינו איננו זוכר, כי בעת האסיפה הראשונה, שהיתה בישראל בעיר מינסק לפני ה״נאבאר הראשון״ הכריעה דעת העשירים את דעת הרבנים, לבלי השתדל לפני הממשלה להסיר מהם את מרירות הגזרה הרעה, תרומת הצבא בנוסחתה הישנה, ויען אז הגביר הגדול וועלוועל דער שמש והוא הוא הראקאווער (כי נקרא גם כשם ראקאווער), "למה לנו לדאוג? הלא המכס הוא אך נפש אחת מאלף, ודי לנו יהיה לבור את הקטניות המתולעים שבנו במשך כמה מאות שנה״, ובזה הכריע את דעת הנאספים והאספה נפרדה, ובמותו נקמה ממנו עדת מינסק את נקמתה בפקודת הרבנים וישליכוהו ממטתו ויתעללו בו, ואחרי כל אלה בא יבא סופר ציוני. החפץ להקים הריסות ישראל, אשר בלי צדק לא תקום לעולם, והוא מעות את האמת באפן מבהיל כזה, להתגולל על הרבנים ולתלות בהם חטאים נוראים למען הבאיש ריחם בעיני העם? ועתה האם אינו מסגל איש כזה למעשה החוטפים שחיו אז? האם לא היה חוטף היום את כל מתנגדי הציונים ומסרם לצבא לוא שררה גם עתה הנוסחה הישנה?

להלן הקטעים הרלוונטיים הלאים:
גליונות הצפירה באדיבות הספריה הלאומית מדור עיתונות יהודית הסטורית
גליון "הפלס" והסיקור המלא והמפורט מתוך זכרון יעקב באדיבות ""hebrewbooks

המשכילים מאשימים: הרבנים מוסרים את החלשים לצבא!! from chaymm

עיתון דגלנו מדווח על התפתחות הנח"ל החרדי של צא"י

עיתון דגלנו של תנועת צא"י מדווח על התפתחות הנח"ל החרדי שפעל בשנים עברו במושב קוממיות ע"י התנועה.

הרבי ר' יואליש מסאטמר זצוק"ל: אין להתגרות בציונים על גזירת הגיוס

עדות נאמנה מהגרש"י הירש מראשי העדה החרדית על  ההדרכה שקיבל מהרבי ר' יואליש מסאטמר שלא להתגרות בציונים ולציית להוראותיהם בעניין הגיוס לצבא, והדיחוי לבני ישיבות.

"קול ישראל" על התגייסות הנוער החרדי למלחמת תש"ח

 בשנת תש"ח, לאחר שגדולי ישראל הסדירו מסלולים מתאימים לדתיים ודרשו את פטור בני הישיבות, עיתון "קול ישראל" של אגודת ישראל, מפרסם ברכה לנוער החרדי שהתגייס לצבא.

מכתבי גדולי ישראל זיע"א במו"מ עם הצבא על הסדרת מעמד בני הישיבות וגיוס הבנות - תש"ח

2 מסמכים שחושפים את המו"מ בין המדינה שבתהליכי הקמה בשנת תש"ח, למועצת גדולי התורה על הקמת הצבא וכוחות הביטחון תוך דרישה למתן פטור לבני ישיבות, לבנות, ותוך דאגה לשמירה על יהדותם של ההולכים בצבא.

המסמכים נחשפים בספר "שו"ת וגנזים חזון איש" חלק ה'.

מכתב ראשון בו מחליטה מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל לשתף פעולה עם הקמת הצבא, משום שהוא "עניין של ביטחון והצלה", להלן נוסח המכתב:

אור ליום ד' חיי שרה (כ"ב חשוון) תש"ח

בישיבת מועצת גדולי התורה על-יד אגו"י שנתקיימה במשרד אגו"י בת"א הוחלט לענות לועה"פ העולמי בירושלם על שאלותיו ושאלת ועה"פ בניו יורק ולונדון ע"פ דעת תורה כדברים האלה:

א.לשלוח באי כח האגודה לועדת הבטחון שהוא ענין של בטחון והצלה, אבל אין ללמוד מזה לשאר מקומות ומוסדות של הסוכנות וועד הלאומי שאין לשלוח לעת עתה שמה ב"כ עד שיתברר הדבר בישיבה שניה של מועגדה"ת.

ב.לשלוח מברק לניו-יורק ולונדון שדעת מועגדה"ת שאין לעשות שום מעשה נגד המדינה היהודית או נגד השגת שני שלישים באומ"א ליסוד המדינה. יחד עם זה מביעה מועגדה"ת התמרמרות גדולה נגד המו"מ שנתקיים בין שלוחי אגו"י ובין המשלחות מבריטניה וקנדה באומ"א ביום 21.10.47, ההשתדלות אדות חנוך דתי, קהילות ועליה לחברי אג', לדחות עד אחרי הצבעה באומ"א.

 במכתב שני גדולי ישראל מכתיבים את התנאים הנדרשים מהצבא לפטירת בני ישיבות ובנות מהצבא, ובמקביל דאגה לרמת הדת של מי שכן פונים לצבא, כולל הקמת פלוגות נפרדות לדתיים ושמירה על כשרות ושבת בצבא:

להלן נוסח המכתב:

כהמשך למכתבנו אור ליום ד' חיי שרה הננו מודיעים בזה דעתנו, שישתתף בא-כח אגו"י בועדה להתגייסות ולדרוש תנאים אלה:

א. שלא יהי' גיוס של נשים ובחורות חובה.

ב. שבני ישיבה יהיו פטורים מגיוס ואימונים.

ג. שיסדרו מאכל כשר בכל המחנות.

ד. שלא יעשו אימונים בשבת ויום-טוב.

ה. לסדר פלוגות דתיות לבד.

אם לא יסכימו אפילו על אחד מהתנאים האלה לא יהי' לבא-כח אגו"י חלק בועדת הגיוס.

את נוסח הפסק הנ"ל קבלנו מאת הרב הגאון רבי זלמן סורוצקין שליט"א בשם הגאון רבי איסר זלמן מלצר שליט"א.

על פי הידוע המדינה לא קיבלה את דרישת גדולי ישראל במלואן, והעניקה פטור מלא רק ל10% מבני הישיבות.

עותק עם חתימות מקור, פרסום חדש שבט תשפ"ד. מקור:בית המכירות תפארת.