הג'וינט: היסטוריה של שיתוף פעולה.....

20/10/1964 ועד הישיבות חוגג "יובל" לאירגון הג'וינט. באירוע השתתפו ונאמו הגר"י אברמסקי והגרי"ש כנהמאן זצוק"ל.

ועד הישיבות חוגג יובל לג'וינט

מקור: האתר של נח זבולוני.

כמו כן מרן הרב שך היה מקבל במעונו מידי שנה את ראשי אירגון הג'וינט, ומתחנן בפניהם לתמוך גם בעולם התורה, להלן שני שיחות שנאם מרן הרב שך בפני ראשי הג'וינט.

מקור: מכתבים ומאמרים

כפי אשר שמעתי ביקרו של האורח הנכבד, הרי ודאי מבין הוא את הדברים שנאמרו, ובודאי יעשה ויפעל באמת לטובת הישיבות במידת ההספק אשר בידו.

כמו שהוזכר מקודם, הרי שיש כאן שיטה וקו של קימוצים וצמצומים. משל למה הדבר דומה? לאדם שעמד על סף הטביעה, וכדי להקל את המשא מעליו - השליך תחילה אל מי הים את הטלית והתפילין שלו... כן סבורים המה לחשוב כי הקימוצים והצימצומים בתמיכה לישיבות תקל מעליהם את העול... טעות היא!

על התמיכה בישיבות יש להוסיף כהנה וכהנה, ולא לקמץ הימנה עד כדי לחם צר ומים לחץ! הנה האוניברסיטאות המלמדות את תרבות הגויים זוכות לתמיכה מרווחת של מליארדים, ואילו הישיבות המלמדות את התרבות היהודית אינן נתמכות אלא בפרוטות! זו אינה חרפה? האין זה בזיון? תקותי ותפלתי כי הדברים אכן נכנסו ללבו של האורח הנכבד, ואת אשר בידו לעשות יעשה במסירות על מנת להיטיב, עם שהוא מוסר ומעביר לחבריו בהנהלה את הדברים שנאמרו. וזאת ידע, כי כל מה שיעשה לטובת הישיבות, יזכר הדבר ויכתב לזכותו בספר זכרון לפני ד', הכל הכל נרשם, וכל מעשיך בספר נכתבין.

שיחה שניה, מפגישה בין הנהלת "ועד הישיבות" לראשי הג'וינט – תשמ"ו
 אין צורך להוסיף על הדברים שנשמעו כאן, הדברים שנאמרו קדושים המה, נכונים, אמיתיים, ללא צל של ספק באמיתותם. אמנם, אף כי אין צורך להוסיף עליהם מאומה, הרי שעל כל אחד מוטל להסביר בנוסח אשר עמו, ולכל יחיד הסבר משלו. ולכך, אבוא נא בדברים קצרים להשמיע את אשר עם לבבי.

הנהלת הג'וינט כוללת בתוכה אישים מכל החוגים, ואף כאלו שרחוקים המה מאד מן הרוח אשר אתנו. ואם כי כבוד האורח קרוב הינו לרוחנו, ומבין הוא את הדברים, אבל הלא עמו בהנהלה אנשים הרחוקים למדי, ועליו לדעת היאך להסביר להם את ענין התמיכה באנשים שאינם עובדים כי אם יושבים ולומדים. ודאי, הם אינם מבינים זאת, זקוקים המה להסבר משכנע, וזה אשר ברצוני לבאר בדברים אלו.

סבורני לומר, כי יש בכח העבר שלנו ללמדנו היטב בהבנת העתיד.

העבר המפואר שלנו, זקנינו וזקנותינו אשר חדורים היו כולם בתורה וביראת שמים, באהבת ישראל וארץ ישראל, הם המלמדים אותנו פרק בהליכות העתיד. אזכרה ימים, מקדם, בתקופה שקודם מלחמת העולם, איככה היה מראהו של העם.

שמד? נישואי תערובת? מאן דכר שמייהו! מי שמע כזאת או מי ידע?! ואם ארע הדבר ובן ישראל נשא לו נכרית לאשה - הרי כי משפחתו היתה מוחרמת מכל יושבי סביבתה! או בת ישראל כי תנשא לבן-נכר ותלך אחר בן עם זר - היתה משפחתו מבוזה בעיני כל העם, ואף בני משפחתה הרחוקים ביותר כיסו פניהם מפני הבושה ומחמת החרפה הגדולה אשר המיטה עליהם אותה בת סוררת משומדת!

ששה מליון יהודים ישבו אותה עת ברוסיה אך מעולם לא שמענו בה כדבר הזה, פרט לאי-אלו יחידים יוצאי-דופן בני פטרבורג או מוסקבה - אשר נוכל למנותם באצבעות ידינו! אבל חלילה, לא היה הדבר במימד כה רב כהיום הזה.

וכל כך למה? - מפני היות הבית היהודי אפוף תורה ויראת שמים. ההורים חינכו אותם לאהבת ארץ ישראל, חינכו אותם להתפלל ולהשתפך בגעגועים שלש פעמים ביום: "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" - עוד טרם היותו של הרצל וחבריו... ארץ ישראל היתה קדושה בעיני כל יהודי באשר הוא, וכאשר אדם מת - היו מניחים לו על עיניו עפר ארץ ישראל. חינוך קדוש וטהור זה אשר היה ספוג בקורות הבית היהודי - הוא שעמד לאבותינו ולנו.

אמנם, גם אחר כל זאת ועוד, על אף רוח התורה אשר נשבה ברחוב היהודי, הרי שבמקומות רבים נתגלו בקיעים בחומה, ולא הרי הנכדים כהרי זקניהם, מחמת הפרצות הרבות אשר פרצו המשכילים וה'מתקדמים' למיניהם אשר החדירו אל תוך המחנה את ה'עבודה זרה' של האומות לכל גווניה ומיניה, ואת כל האמונות הטפלות נחלת העמים העתיקו אל תוך תחומי הישוב היהודי, עד כי נאחזו בהם צעירים רבים מן הנחשלים אשר במחנה.

אולם גם המה, אשר רוח זרה נשבה בהם, רובם ככולם שמרו על יחוסם היהודי, ולא התערבו בגויים בנישואיהם. אורח חיי בית אבא, אורח-חיים של הסבא והסבתא, שהיו חדורים בתורה וביראת ד' - הוא שעמד להם.

אורח נכבד, אמנם כן, הדור שלפנינו שמר על נכדיו לבל יחללו בקדושת ישראל, אך מי יערוב לנכדיהם של בני דורנו? מי יעצור בעדם מלהיות רוצחינו? או מי יעכב בעדם מלגזור על בני עמנו? הלא אין להם כל ידע או  רגש כלשהו בהבנת יחודו של העם היהודי, אליו הם משתייכים במוצאם! הם לא חונכו בזאת, לא לימדום על מהותו של עם ישראל, לא שמעו מאומה על תורתו ומתורתו של העם, ומה יעשה הבן ולא יחטא?

כל אשר רואות עינינו כהיום הזה, רצח, הרג, שוד, חשיש וכל דבר אסור, בהיותנו ברוסיה, טרם המלחמה העולמית, שעה שהאוכלוסיה היהודית מנתה שם ששה מיליון נפש - לא שמענו ולא ראינו כזאת! לא היתה כזאת בישראל כי יהודי יהרוג רעהו, באשר כל יחיד ויחיד בא לבית הכנסת שלש פעמים ביום והתפלל אל הקב"ה ודבר עמו ולמד את תורתו, את החומש, את עשרת הדברות!

ידע כל בן ישראל את ה"לא תרצח" ואת ה"לא תנאף", והכיר את יופים של חיי משפחה טהורים! היום אבד הכל - אין משפחה ואין חברה, אין כלום. נכדים יהיו להם? רוצחים יהיו להם! נכדים? - הלא בניהם ישתמדו ויעמידו רוצחים ממעיהם!! את זאת צריך להסביר להם ולהוסיף ולהסביר.

מי שהוא שלם עם עצמו, מי שיש בו מידה של כנות ורצינות אחראית - מחובתו לעמוד ולהתבונן הכיצד ניתן לשפר את פני הדברים, ומהו התיקון האמיתי לנושא?

התלמוד שלנו הוא התרבות שלנו!

בזה הנני רוצה לומר לך: כל אומה אשר לה תרבות משלה - שומרת היא בכבוד על אותה תרבות, בהיות כי התרבות המיוחדת לה היא הנותנת לאומה יחוד משלה, שאם לא כן במה נפלאת היא משאר כל אומה ולשון ובמה נבדלת היא מחברותיה? ולפיכך מחזיקה היא איתן בתרבותה, כי היא הנותנת לה חיל לבל התערב בהכרח בין האומות ולבל תאבד ממפת מדינות העולם.

ומהי תרבותו של העם היהודי? וכי אותם לימודי אנגלית, הסטוריה ופילוסופיה אשר המה לומדים באוניברסטאות למיניהם, זוהי התרבות היהודית אשר לנו? הלא כמו כן זוהי תרבותו של העם האנגלי, העם האמריקאי, או העם המצרי! תרבותו של ערבי גם היא באלו! אף הוא לומד חכמות הללו!

יהודי, היהודי הינך? במה אתה יהודי? מהי התרבות שלך? יודע אתה אנגלית? גם מצרי יודע אנגלית! יודע אתה היסטוריה של העם האנגלי? גם מצרי יודע זאת! פילוסוף אתה? - גם ערבי מלומד בפילוסופיה! מהי, איפוא, התרבות שלנו? התלמוד שלנו הוא התרבות שלנו! הש"ס הוא התרבות היהודית, ובאומרי ש"ס - כוונתי לא זו בלבד מה שאנו לומדים הש"ס, אלא מה שהש"ס מלמד אותנו!!

מי הוא המקיים את עם ישראל? מי שמחזיק בתרבות של עם ישראל! ומיהו המחזיק בתרבות שלנו? אלו שיושבים ועוסקים בלימוד הש"ס, בלימוד התרבות היהודית! אל נא תביטו עלי כאדם שאינו מן הישוב, כמי שאין בו דעת השם ללעג את כל יושבי עולם ומכריז בגאון שהוא המקיים את העולם! כן, כן, כן, לומדי התרבות היהודית, לומדי התלמוד הם הם המקיימים את עם ישראל והם אף הם המקיימים את העולם כולו!

זאת ועוד. אנו, האמונים עלי התלמוד, עלי האמונה היהודית השרשית, אשר כל ימי גלותנו בכל הגלויות ועד היום הזה מעולם לא הסחנו דעתנו מארץ ישראל, אנו שדרישתנו את ציון וירושלים לא בא לידי ביטוי באמצעים זרים כי אם בתפלתנו שלש פעמים ביום ל"שובך לציון ברחמים", אנו דורשי-ציון האמיתיים! אנו ה'ציונים' האמיתיים - ולנו הזכות על ארץ ישראל ועל קיומה! מחשבה זו צריכה להיות חדורה עמוק במוחו ובלבו של כל יהודי באשר הוא!